Unsere individuellen Kräfte gemäss der Thora

Unsere individuellen Kräfte gemäss der Thora

Unsere individuellen Kräfte gemäss der Thora

אָדָם וְכוֹחוֹתָיו לְפִי הַתוֹרָה  

Einführung הַקְדָמָה
Kapitel 1: Die Erschaffung der Welt פֶּרֶק א: בְּרִיאַת הָעוֹלָם - פֶּלֶא נִשְׂגָב
Kapitel 2: Die Schöpfungsordnung פֶּרֶק ב: סֵדֶר בְּרִיאַת הַעוֹלָם
Kapitel 3: Der Zweck der Schöpfung פֶּרֶק ג: מַטָרַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם
Kapitel 4: Der Mensch, sein freier Wille und die Gebote פֶּרֶק ד: הָאָדָם וְהַבְּחִירָה הַחוֹפְשִׁית וְהַמִצְווֹת

 

Unsere individuellen Kräfte gemäss der Thora

 

Einführung

Liebe Freunde und Freundinnen,

Die Thora ist das literarische Schöpfungswerk G“ttes.
Gott hat den Menschen geschaffen und dem israelischen Volk die Thora gegeben. Die Thora gibt uns wunderbare Anleitungen,
die uns leiten und unseren Lebensweg erleuchten.

Jedes Individuum besitzt eigene Charakterzüge (Stärken und Schwächen), die Instrumente mit welchen er das Leben begegnet und mit deren Verbesserung er aus den Tiefen zu möglichen Höhen erklimmen kann.

In unseren Lektionen lernen wir gemeinsam über das Wesentliche der Geschichten der Thora, ihre fundamentalen Aussagen und Weisheiten, die daraus hervorgehen.

Ich freue mich auf Eure Kommentare und Erkenntnisse.

Mit freundlichen Grüßen, Rabbi Yair Hiller, Israel.

►nach oben

Kapitel 1: Die Erschaffung der Welt – ein erhabenes Wunder

Der Tanach (Das Alte Testament) beginnt mit der Erschaffung der Welt.

Handelt es sich dabei um eine rein technische Abhandlung dessen, was am ersten, am zweiten Tag usw. passiert ist?
Selbstverständlich geht es hier um tiefgründigere Fragestellungen.

Die Griechen glaubten, die Welt bestünde seit jeher und sei nicht erschaffen worden, sondern war schon immer da. Der Tanach lehnt diese Denkweise ab. Selbst die Philosophie behauptet, dass jede Materie eine begrenzte Existenz hat, welche an einem bestimmten Zeitpunkt begann und irgendwann zu Ende gehen wird.

Nach der vorherrschenden Auffassung der heutigen Wissenschaft begann alles mit einem "Urknall". Bereits Nathan Aviezer aus Israel schrieb, dass diese Auffassung dem biblischen Weltbild, welches auf einem Beginn des Kosmos beruht, sehr ähnlich ist.

Ein weiterer Punkt:

Die Erschaffung des gesamten Universums weist auf einen Schöpfer hin von dem und dessen Kraft alle Kräfte und Naturgewalten stammen.

Diese Auffassung, welche heute banal scheint, war vor Tausenden von Jahren eine riesige Neuheit. Überall auf der Welt, rund um Israel herum, glaubten die Menschen an heidnische Götzen. Die Griechen verehrten viele Götter und Kräfte. Die Perser "begnügten sich" mit zwei Göttern, einem guten Gott, welcher für alle guten Dinge in der Welt verantwortlich war und einen bösen Gott, verantwortlich für alle Katastrophen, Erdbeben, Stürme usw.

Heute anerkennen wir zunehmend, dass ein Gott existiert und die ganze Welt einheitlich ist.

Dies wird auch in der modernen Physik hinsichtlich der Struktur der Materie nachgewiesen. Die Physik erklärt, dass es zwar verschiedene Substanzen mit unterschiedlichen Eigenschaften gibt, wie beispielsweise Eisen, Gold oder Wasserstoff, dass jedoch jede Materie aus denselben Bestandteilen, wie Protonen Neutronen, Elektron usw. besteht. Dies ist ein klarer Beweis dafür, dass jede Materie und der ganze Kosmos von ein und demselben "Hersteller" hergestellt wurde.

Die Weisen Israels erklären im Midrasch, einen weiteren Aspekt der Schöpfungsgeschichte.

Bekanntlich gibt es verschiedene Völker auf der Welt, welche sich um die gleichen Landstücke bekämpfen. Sie haben das Gefühl, als ob alles ihnen gehöre und dass alles mit Gewalt erreichbar sei. So besteht auch zwischen Israel und anderen Völkern ein andauernder Kampf um das Land Israel.

Die Schöpfungsgeschichte zeigt, dass die ganze Welt die Schöpfung Gottes ist. Die Welt gehört ihm. Als er es wollte, waren in Israel die Kanaaniter, doch als er es wollte, versprach er, das Land Israel dem Volk Israel. Diesem Recht Israels auf das Land Israel liegt keine Armee von Soldaten und keine Waffengewalt zugrunde, sondern die Kraft der Verheißung Gottes.

Die Schöpfungsgeschichte ist wie eine Art Vorbereitung für alle folgenden Geschichten der Thora, über Abraham, Isaak und Jakob und über die Entstehung des jüdischen Volkes.

Ich wünsche Euch Gottes Segen und viel Erfolg,

Rabbi Yair Hiller Israel.

►nach oben

Kapitel 2: Die Schöpfungsordnung

 

Liebe Freunde und Freundinnen,

Nachdem wir über die Schöpfung der Welt gelernt haben, welche aus nichts geschaffen wurde, gehen wir jetzt dazu über, zu beobachten, wie schön und ordentlich unsere, von Gott geschaffene Welt ist.

Zu Beginn des Buches Genesis wird die Schöpfung der Welt in ihrer Abfolge und ihren Phasen beschrieben welche insgesamt sechs Tage andauerte. Am Anfang wurde das Licht erschaffen und das Wasser in Meere und Ozeane geteilt. Dann wurden die Pflanzen und Lichter am Himmel geschaffen, die Sonne, der Mond und die Sterne, danach Vögel und Fische und die Tiere und letzten Endes Adam und Eva, seine Frau

Warum dauerte der Schöpfungsprozess sechs Tage? Wenn wir als Axiom des Glaubens annehmen, dass Gott allmächtig ist, hätte er da nicht alles in einem Moment erschaffen können?

Ja. Die Zeitspanne, in welcher die Welt erschaffen wurde soll uns das Gefühl der Wertschätzung der Welt und all seiner Bestandteile vermitteln. Wir erkennen, dass hier etwas Konstruiertes und Organisiertes besteht. Wir erkennen die Rolle der einzelnen Bestandteile und den Zweck alles Erschaffenen.

Jede Schöpfungsphase schließt mit einem Vers, welcher bestätigt, dass das Erschaffene gut ist. So heißt es zu Beginn von Kapitel 1 (4) "und Gott sah, dass das Licht gut war".

In Genesis Kapitel 1 (12) " Und die Erde ließ aufgehen Gras und Kraut, das Samen bringt, ein jedes nach seiner Art, und Bäume, die da Früchte tragen, in denen ihr Same ist, ein jeder nach seiner Art. Und Gott sah, dass es gut war".

Jedoch am sechsten Tag, erhält der Abschluss des Prozesses einen speziellen Ausdruck der Wertschätzung. Nach jüdischer Weltauffassung existiert nichts in der Welt, das umsonst geschaffen wurde, weder ein Körperteil noch eine Mücke oder Ameise. Wenn wir den Grund nicht verstehen, bedeutet dies noch nicht, dass es keinen Grund gibt – es gibt einen, nur verstehen wir ihn nicht – noch nicht  ...

Hier, am Ende des Schöpfungsprozesses heißt es in Genesis, Kapitel 1 (31) "Und Gott sah an alles, was er gemacht hatte, und siehe, es war sehr gut." 

Warum dieser Unterschied? Warum heißt es hier es war sehr gut?

Dazu zwei Erklärungen:

Die erste: Es war der Mensch, der am sechsten Tag erschaffen wurde. Warum wurde er als Letzter, nach allen anderen Kreaturen erschaffenen? Weil alle anderen Kreaturen erschaffenen wurden, um ihm bei der Erfüllung seiner Aufgaben zu dienen, um ihm zu helfen, seine Kräfte optimal zu nutzen, um die beste Weiterentwicklung der Welt zu gewährleisten. Deshalb ist der Mensch sehr gut.

Es ist sehr interessant, dass im Hebräischen das Wort "sehr" (מאד) aus denselben Buchstaben besteht, wie das Wort "Mensch"(אדם).

Die zweite Erklärung: Alles Erschaffene ist gut, aber das gegenseitige Zusammenwirken, ihre Harmonie und Symbiose ist eine sehr gute Sache, welche den Wert jedes einzelnen Geschöpfes erhöht.

Hier ein Beispiel: Es gibt solche, die Klavier spielen und andere, die Violine, Trommel oder Flöte spielen. Jeder spielt sehr gut. Gelingt es ihnen aber auch gemeinsam in einem Orchester ergreifend zu musizieren oder nur unangenehmen Lärm zu erzeugen?

Gott hat alle Wesen so geschaffen, um einen Zustand der Harmonie in der Welt zu erzeugen, ein Zusammenwirken in gegenseitiger Symbiose zwischen allen Teilen. Deshalb sind alle zusammen besser als einer allein, was folge dessen mit "sehr gut" bezeichnet wurde.

Ich freue mich auf Eure Kommentare und Erkenntnisse.

Ich wünsche Euch Gottes Segen und viel Erfolg,

Rabbi Yair Hiller Israel

►nach oben

Kapitel 3: Der Zweck der Schöpfung

 

Liebe Freunde,

Wir haben gelernt, dass die Schöpfung das Fundament des Glaubens an Gott ist. Die Welt besteht nicht seit jeher, wie es die griechischen Philosophen gedacht hatten. Die Welt wurde erschaffen und fing zu einem bestimmten Zeitpunkt an zu wirken. Es gibt jemanden, der sie erschaffen hatte.

Aber lasst uns versuchen zu verstehen – warum? Wozu braucht es die Welt? Gott ist doch allmächtig und es fehlt ihm nichts? Wozu hatte er dann die Welt erschaffen?

Wir wissen, dass zur Herstellung eines noch so kleinen Gegenstands, den wir sehen, wie z.B. eine Streichholzschachtel, ein Telefon oder eine Uhr, ein Plan und eine Überlegung vorangehen müssen. Nicht einfach so wird etwas hergestellt. Es braucht vorerst einen Grund dazu. Die Weisen drückten dies in einem wichtigen Spruch aus "Jeder Handlung geht ein Gedanke voraus", dies bedeutet, dass jede vollbrachte Handlung aus einem Gedanken und Beweggrund heraus erfolgte, welcher zur Handlung führte.

So fragen wir uns wieder, wozu hat Gott alles erschaffen? Gab es etwas, das ihm fehlte? Schließlich ist Gott doch allmächtig und ewig?

Dies ist in der Tat eine große und schwierige Frage.

Ein jüdischer Gelehrter aus Italien, welcher vor rund 300 Jahren lebte, Rabbi Moshe Chaim Luzzatto, erklärt nach der Geheimlehre, dass Gott die Schöpfung tatsächlich nicht nötig hätte, er sie aber dennoch bewirkte, damit die Menschheit gemäß den moralischen Grundregeln Gottes darin existiere. Es ist der Wille Gottes, dass es Leben in der Welt gibt und dieses nach seinem Willen respektive Grundwerten darin lebt..  Aus diesem Grundsatz heraus profitiert der Mensch von einem erfülltem Leben, wird belohnt und erfährt Gutes.

Gott ist daran interessiert, es Gutes den Menschen zu tun, weshalb er ihnen die Mitzwot auferlegt und sie vor Herausforderungen stellt. Aus dem erfolgt wird er mit einem erfüllten und guten Leben belohnt, denn der Mensch würde es beschämend finden, eine Belohnung ohne jede Gegenleistung zu erhalten. Ein erfüllter Zustand ist geben wenn sich der Mensch bemüht und dementsprechend handelt, um belohnt zu werden.

So verstehen wir den Wert der Menschheit. Es gibt viele Tiere in der Welt, jedoch der Mensch ist einzigartig in seinem Vermögen, vor allem in seinem Entscheidungsvermögen. Er ist in der Lage, gemäß seinem freien Willen zu leben und er allein wählt und entscheidet über seine Taten, welche er vollbringt und welche nicht.

Alle übrigen Kreaturen werden von Instinkten getrieben, welche ihnen Gott einverleibt hatte.

Nun verstehen wir, dass wie gesagt alle Geschöpfe, alle Lebewesen, alle Pflanzen und der gesamte Kosmos dazu dienen, dem Menschen zu helfen, seine Aufgabe zu erfüllen.

Mit freundlichen Grüssen,

Yair Hiller

►nach oben

Kapitel 4: Der Mensch, sein freier Wille und die Mitzwot

 

Wir haben gelernt, dass wir einen freien Willen haben. Wirklich?

Einige glauben, die Welt funktioniere deterministisch, d.h. alles was Du tust geschieht nicht aus freiem Willen, sondern jemand hat dich so programmiert. Alles geschieht nach einem vorprogrammierten Plan. Die Thora Israels hingegen sieht die Dinge anders. Über die Begebenheit, da Gott den Menschen schuf, steht in Genesis Kapitel 1, 27 "Und Gott schuf den Menschen zu seinem Bilde, zum Bilde Gottes schuf er ihn ". Damit ist gemeint, dass der Mensch über eine ähnliche Fähigkeit verfügt wie Gott und das ist die Fähigkeit der freien Wahl und Entscheidungsfreiheit. Kein Tier ist zu solcher Freiheit befähigt wie wir Menschen. Wir stehen jeden Augenblick vor der Prüfung, was wir wählen sollen, ob wir uns für eine gute oder eine schlechte Tat entscheiden, ob wir eine Mitzwa oder umgekehrt, eine Sünde begehen.

Auch wenn Gott die Zukunft weiß, hindert dies mich nicht daran, in diesem Moment Gutes oder Schlechtes zu tun.

Dieser Sachverhalt steht im Mittelpunkt der Thorah. Im Buch Deuteronomium, Kapitel 30 (19) heißt es "... Leben und Tod lege ich dir vor, Segen und Fluch. Wähle also das Leben, damit du lebst, du und deine Nachkommen."  Wenn wir keine freie Wahl hätten, so hätte all unseres Handeln keinen Wert. Wir wären wie menschliche Roboter.

Im jüdischen Glauben ist diese Grundlage maßgebend. Rabbi Moshe Ben Maimon brachte dieses Prinzip in seinem Buch der Halacha vor, indem er schreibt: Rambam Halchot Teschuva Kapitel 5 (1) "Der freie Wille ist allen Menschen gewährt. Wählt er den Weg des Guten zu gehen, um gerecht zu sein, so ist es seine Wahl. Wählt er den Weg des Bösen, um böswillig zu handeln, so ist es seine Wahl ….. dieser Mensch kann aus seiner eigenen Initiative, mit seinem Verstand und Denken beurteilen, was gut und böse ist und tun, was er will, ohne dass ihn jemand daran hindert, gut oder schlecht zu handeln."

Deshalb kann niemand, der gemordet oder gestohlen hat sagen "was wollt ihr von mir, ich musste tun, was ich tat" Dies ist ein Irrtum!! Du hast aus freiem Willen gewählt und entschieden zu tun, was Du getan hast. Weil im Prinzip alles entweder gut oder schlecht ist, bedarf alles einer Entscheidung. Deshalb belohnt Gott den, der Gutes tut und bestraft den, der Böses tut.

Wir hoffen alle, dass wir zu denjenigen gehören, welche nur gute Taten tun.

Schalom und alles Gute

Rabbi Yair Hiller     ►nach oben  ►nächstes Kapitel - Die Nachkommen Noahs und das Haus Abraham

ב"ה

הַקְדָמָה

שָׁלוֹם לָכֶם חֲבֵרִים וַחֲבֵרוֹת,

סֵפֶר הַתוֹרָה הוּא סֵפֶר יְצִירָה שֶׁל אֱלוֹקִים.
הוּא זֶה שֶׁיָצַר הָאָדָם וּמָסַר לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתוֹרָה.
לָכֶן יֵשׁ בְּסֵפֶר זֶה הַדְרָכוֹת מוּפְלָאוֹת
שֶׁיֵשׁ בָּהֶם לְכַוֵון וּלְהָאִיר אֶת מִשְׁעוֹלֵי הַחַיִים שֶׁלָנוּ.

יֵשׁ לָאָדָם יְצָרִים וְכוֹחוֹת, יֵשׁ לוֹ יְרִידוֹת וְאֶפְשָׁרוּת לַעֲלוֹת וּלְתַקֵן.

 בְּפִרְקֵי הַלִימוּד שֶׁלָנוּ, נִלְמָד יַחַד אֶת עִיקְרֵי סִיפּוּרֵי הַתוֹרָה, וְאֶת הַמְסָרִים וְהַתְבוּנוֹת הָעוֹלִים מֵהֵם.

אֶשְׂמַח לְקַבֵּל הֶעָרוֹת וְהֶאָרוֹת.

בִּבְרָכָה, הָרַב יָאִיר הִילֶר, יִשְׂרָאֵל.

►לחזור

פֶּרֶק א: בְּרִיאַת הָעוֹלָם - פֶּלֶא נִשְׂגָב

הַתָנָ"ךְ מַתְחִיל בְּתֵיאוּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם.

הַאִם זֶה רַק סִיפּוּר טֶכְנִי שֶׁל הַדְבָרִים מַה קָרָה בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן וּמֶה בַּיוֹם הַשֵׁנִי וְכוּ?

וַדַאי יֵשׁ כָּאן דְבָרִים עֲמוּקִים מֵעֵבֶר לְכָךְ.

רֵאשִׁית זוֹכְרִים אָנוּ אֶת הַיְוָונִים שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁהָעוֹלָם קַדְמוֹן. מָתַי הוּא נוֹצַר? הוּא לֹא נוֹצַר, אֶלָא הָיָה מֵאָז וּמַתְמִיד.

הַתָנָ"ךְ דוֹחֶה גִישָׁה זוֹ. גַם הַפִּילוֹסוֹפְיָה טוֹעֶנֶת, שֶׁכָּל דָבָר גַשְׁמִי יֵשׁ לוֹ קִיוּם מוּגְבָּל הוּא הִתְחִיל בִּזְמַן מְסוּיָים וְגַם יִגָמֵר מָתַי שֶׁהוּא.

הַתְפִיסָה הָרוֹוַחַת הַיוֹם בַּמַדָע טוֹעֶנֶת, שֶׁהָיָה "מַפַּץ גָדוֹל". כְּבָר כָּתַב פּרוֹפ 'נָתַן אֲבִיעֶזֶר מִיִשְׂרָאֵל, שֶׁתְפִיסָה זוֹ הִיא מְאוֹד דוֹמָה לְתֵאוּר שֶׁל הָעוֹלָם בַּתוֹרָה, הַמֵעִיד עַל הַתְחָלָה שֶׁל כָל הַקוֹסְמוֹס.

דָבָר נוֹסָף. בְּרִיאַת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, מַבִּיעָה עַל הֱיוֹת הַבּוֹרֵא אֶחָד, מִמֶנוּ וּמִכּוֹחוֹ נִבְרְאוּ כָּל הַכּוֹחוֹת וְכֹל הָעוֹצְמוֹת הַמְצוּיוֹת בַּטֶבַע.

גִישָׁה זוֹ הַנִרְאֵית פְּשׁוּטָה כַּיוֹם, הָיְיתָה חִידוּשׁ עָצוּם לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים. כֹּל הָעוֹלָם סְבִיב עַם יִשְׂרָאֵל הָיָה אֱלִילִי -פַּאגַנִי. הַיְוָונִים הֶעֱרִיצוּ כּוֹחוֹת וְאֵלִים רָבִּים. הַפָּרְסִים 'הִסְתַפְּקוּ' בִּשְׁנֵי אֵלִים: הָאֵל הַטוֹב הָאַחְרָאִי עַל כֹּל הַדְבָרִים הַטוֹבִים בַּעוֹלָם, וְהָאֵל הָרָע הָאַחְרָאִי עַל כֹּל הָאֲסוֹנוֹת, רְעִידוֹת אֲדָמָה, סוּפוֹת וְכוּ.

הַיוֹם אָנוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְבִינִים שֶׁאָכֵן ה 'אֶחָד וְכֹל הָעוֹלָם אֲחְדוּתִי.

 זֶה מוּכָח גַם מֵהַפִּיסִיקָה הַמוֹדֶרְנִית עַל מִבְנֶה הַחוֹמֶר. הַפִּיסִיקָה הֲרֵי טוֹעֶנֶת שֶׁאָֹמְנָם יֵשׁ חוֹמָרִים שׁוֹנִים עִם תְכוּנוֹת שׁוֹנוֹת, כְּגוֹן בַּרְזֶל, זָהָב וּמֵימָן, אֲבָל כֹּל הַחוֹמָרִים מוּרְכָּבִים מֵאוֹתָם מַרְכִּיבִים מַמָשׁ, שֶׁהֵם פְּרוֹטוֹן, נֵייטְרוֹן, אֵלֶקְטְרוֹן וְעוֹד. דָבָר זֶה מְהַוֶוה הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁכֹּל הַחוֹמָרִים וְכֹל הַקוֹסְמוֹס נוֹצְרוּ מֵאוֹתוֹ "יַצְרָן".

חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמִדְרָשׁ, מַסְבִּירִים טָעַם נוֹסָף לַסִיפּוּרֵי הַבְּרִיאָה.

כַּיָדוּעַ יֵשׁ בְּעוֹלָם עַמִים שׁוֹנִים וּלְעִתִים נִלְחָמִים עַל שֶׁטַח אֲדָמָה. הֵם מַרְגִישִׁים כְּאִילוּ הַכֹּל שֶׁלָהֶם וְהַכֹּחַ הוּא שֶׁיְנַצֵחַ. כְּמוֹ כֵן יֶשְׁנוֹ מֵאָבָק אָרוֹךְ שָׁנִים בֵּין עַם יִשְׂרָאֵל לְעַמִים אֲחֵרִים, לְמִי שַׁיֶיכֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

 סִיפּוּר הַבְּרִיאָה מַרְאֶה, שֶׁכֹּל הָעוֹלָם הוּא יְצִירָה שֶׁל אֱלוֹקִים. הָעוֹלָם שַׁיָיךְ לוֹ. וְלָכֶן כְּשֶׁרָצָה - הָיוּ בָּאָרֶץ עַמֵי כְנַעַן. אַךְ כְּשֶׁהוּא רָצָה - הִבְטִיחַ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְעַם יִשְׂרָאֵל. זְכוּתוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָה מִכֹּחַ הַצָבָא, הַחַיָילִים וְהַנֶשֶׁק שֶׁלוֹ, אֶלָא מִכֹּחַ הַבְטָחַת הָאֱלוֹקִים.

 לְפִי זֶה, סִיפּוּר הַבְּרִיאָה, יֵשׁ בּוֹ מֵעֵין הֲכָנָה לְכֹל סִיפּוּרֵי הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁל הַתוֹרָה עַל אַבְרָהָם, יִצְחַק וְיַעֲקֹב וְהִיוָוצְרוּת הָעָם הַיְהוּדִי.

 אֲנִי מְאַחֵל לְכוּלְכֶם בְּרָכָה וְהַצְלָחָה,

הָרַב יָאִיר הִילֶר-יִשְׂרָאֵל.

►לחזור

פֶּרֶק ב': סֵדֶר בְּרִיאַת הַעוֹלָם

שָׁלוֹם לָכֶם חֲבֵרִים וַחֲבֵרוֹת.

אַחַר שֶׁלָמַדְנוּ עַל בְּרִיאַת עוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן-מִלֹא כְּלוּם. עַתָה נַעֲבוֹר לִרְאוֹת עַד כַּמָה עוֹלָמֵנוּ, שֶׁבָּרָא אֱלוֹקִים, הוּא יָפֶה וּמְסוּדָר.

בִּתְחִילַת סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, מְתוֹאֶרֶת בְּרִיאַת עוֹלָם בְּסֵדֶר וּשְׁלַבִּים שֶׁנִמְשְׁכוּ 6 יָמִים. בִּתְחִילָה נִבְרָא הָאוֹר, וְנִקְוּוּ הַמַיִם בַּיָמִים וּבְאוֹקְיָינוֹסִים. אַחַר כָּךְ נִבְרְאוּ כָּל הַצְמַחִים, וְהַמְאוֹרוֹת בְּשָׁמַיִם שָׁמֶשׁ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, אַחַר כָּךְ עוֹפוֹת וְדָגִים וּבְהֵמוֹת וּלְבַסוֹף נִבְרָא אָדָם וְחָוָה אִשְׁתוֹ.

לָמָה תַהֲלִיךְ הַבְּרִיאָה נִמְשַׁךְ 6 יָמִים? אִם אָנוּ מַנִיחִים כְּאַקְסְיוֹמָה שֶׁל אֱמוּנָה, שֶׁאֱלוֹקִים הוּא כֹּל יָכוֹל, הֲרֵי הוּא יָכוֹל לִבְרוֹא אֶת הַכֹּל בְּרֶגַע אֶחָד.

אָכֵן כֵּן. מֶשֶׁךְ הַזְמַן בּוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם נוֹעָד כְּדֵי לָתֵת לַנוּ אֶת הַתְחוּשָׁה שֶׁל הַחֲשִׁיבוּת וְהָעֵרֶךְ שֶׁיֵשׁ לָעוֹלָם וּלְכֹל חֲלָקָיו. אָנוּ מְבִינִים שֶׁיֵשׁ כָּאן מַשֶׁהוּ בָּנוּי וּמְסוּדָר. אָנוּ מְבִינִים שֶׁיֵשׁ תַפְקִיד לְכֹל חֵלֶק וּמַטָרָה שֶׁעֲבוּרָה הַכֹּל נִבְרָא.

בְּכֹל שְׁלַב שֶׁל הַבְּרִיאָה יֵשׁ פָּסוּק הַמֵעִיד עַל כָּךְ שֶׁהַדָבָר שֶׁנִבְרָא הוּא מְשׁוּבָּח וְטוֹב.  כָּךְ נֶאֱמַר בְּרֵאשִׁית פֶּרֶק א (ד) וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב.

סֵפֶר בְּרֵאשִׁית פֶּרֶק א (יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב.

אֲבָל בַּיוֹם הַשִׁשִׁי בְּסִיוּם הַתַהֲלִיךְ, יֵשׁ בִּיטוּי מְיוּחָד שֶׁל הַעֲרָכָה.  לְפִי הַשְׁקָפַת הַיַהֲדוּת אֵין דָבָר בָּעוֹלָם שֶׁנִבְרָא לְבַטָלָה,  לֹא חֵלֶק בַּגוּף וְלֹא יַתוּשׁ אוֹ נְמָלָה. אִם אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַסִיבָּה, זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאֵין סִיבָּה אֶלָא שֶׁאָנוּ לֹא מְבִינִים, בֵּינְתַיִים...

וְהִנֵה בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית בְּסִיוּם תַהֲלִיךְ הַבְּרִיאָה נֶאֱמַר פֶּרֶק א (לא) וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.

לָמָה שׁוֹנִי זֶה? לָמָה כָּאן נֶאֱמַר טוֹב מְאוֹד?

נִיתֵן שְׁנֵי הֶסְבֵּרִים:

הָאֶחָד שֶׁבַּיוֹם הַשִׁישִׁי נִבְרָא הָאָדָם. מַדוּעַ הוּא נִבְרָא אַחֲרוֹן אַחֲרֵי כָּל הַיְצוּרִים? מִשׁוּם שֶׁכֹּל הַיְצוּרִים הָאֲחֵרִים נוֹעֲדוּ לְסַיַיע לוֹ לְמָלֵא אֶת תַפְקִידוֹ. לְסַיַיע לוֹ לְהוֹצִיא לַפּוֹעַל אֶת כּוֹחוֹתָיו,  אֶת הַטוֹב שֶׁבּוֹ, לַקִידוּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. לָכֵן הָאָדָם הוּא טוֹב מְאֹד.

מְעַנְיֵין שֶׁבְּעִבְרִית מְאוֹד זֶה גַם אוֹתִיוֹת אָדָם.

הַסְבֵּר הַשֵׁנִי. אָכֵן כֹּל דָבָר שֶׁנִבְרָא הוּא טוֹב. אֲבָל הַשִׁילוּב בֵּינֵיהֶם, הַהַרְמוֹנְיָה וְהַסִימְבְּיוֹזָה בֵינֵיהֶם, הִיא דָבָר מְשׁוּבָּח מְאוֹד, שֶׁנוֹתֵן עֵרֶךְ גָבוֹהַ יוֹתֵר לְכֹל נִבְרָא כְּשֶׁהוּא לְחוּד.

אֶתֵן דוּגְמָא:

 יֵשׁ מִי שֶׁמְנַגֵן בַּפְּסַנְתֵר, וְיֵשׁ בְּכִינוֹר יֵשׁ בַּתוֹף וְיֵשׁ בְּחָלִיל. כּל אֶחָד מְנַגֵן מְאוֹד יָפֶה. אֲבָל הַאִם גַם בְּיַחַד בְּתִזְמוֹרֶת הֵם יַצְלִיחוּ לִיצוֹר מוּזִיקָה מְרַגֶשֶׁת אוֹ שֶׁיִהְיֶה רַעַשׁ לֹא נָעִים?

כָּךְ ה' בָּרָא אֶת כֹּל הַיְצוּרִים,  אַךְ יָצַר מַצָב בַּעוֹלָם שֶׁל הַרְמוֹנְיָה, שֶׁל שִׁיתוּף פְּעוּלָה וְסִימְבְּיוֹזָה הֲדָדִית בֵּין כָּל הַחֲלָקִים, וְלָכֵן כוּלָם יַחַד זֶה יוֹתֵר טוֹב מֵאָשֵׁר כָּל אֶחָד לְחוּד, לָכֵן זֶה נִקְרָא טוֹב מְאוֹד.

אֶשְׂמַח לְקַבֵּל הֶעָרוֹת וְהֶאָרוֹת.

אֲנִי מְאַחֵל לְכוּלְכֶם בְּרָכָה וְהַצְלָחָה,

הָרַב יָאִיר הִילֶר-יִשְׂרָאֵל.

►לחזור

פֶּרֶק ג': מַטָרַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם

שָׁלוֹם לָכֶם יְדִידַי.

לָמַדְנוּ שֶׁבְּרִיאַת הָעוֹלָם הִיא יְסוֹד בֶּאֱמוּנָה בֶּאֱלוֹקִים. הָעוֹלָם אֵינוֹ קַדְמוֹן כְּמוֹ שֶׁחָשְׁבוּ כַּמָה פִילוֹסוֹפִים יְוָונִים. הָעוֹלָם נִבְרָא וְהִתְחִיל לִפְעוֹל בִּזְמַן מְסוּיָים.  יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ. אֲבָל בּוֹאוּ נְנַסֶה לְהָבִין-מַדוּעַ? מַה צוֹרֵךְ בַּעוֹלָם? הֲרֵי אֱלוֹקִים הוּא נִשְׂגָב וְלֹא חָסֵר לוֹ דָבָר? אָז לָמָה הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם?

כֹּל דָבָר קָטָן שֶׁאָנוּ רוֹאִים,  כְּמוֹ קוּפְסַת גַפְרוּרִים, אוֹ טֶלֶפוֹן,  אוֹ שָׁעוֹן, אָנוּ מְבִינִים שֶׁקָדְמָה לִיצִירָה שֶׁלוֹ תוֹכְנִית וּמַחְשָׁבָה. לֹא סְתָם יָצְרוּ דָבָר. קָדְמָה לְכָךְ סִיבָּה. אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַמִשְׁפָּט הֶחָשׁוּב "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְחִילָה" כְּלוֹמַר מַעֲשֶׂה שֶׁנִגְמָר,  נוֹלַד מִתוֹךְ מַחְשָׁבָה וְצוֹרֵךְ שֶׁבְּעִקְבוֹתַיו יָצְרוּ אוֹתוֹ.

אָז נִשְׁאַל שׁוּב, לָמָה ה' עָשָׂה אֶת הַכֹּל? הַאִם הָיָה חָסֵר לוֹ מַשֶׁהוּ? הֲרֵי אֱלוֹקִים הוּא כֹּל יָכוֹל אֵינְסוֹפִי?

 אָכֵן זוֹ שְׁאֵלָה גְדוֹלָה וְלֹא קַלָה.

חֲכַם יְהוּדִי מֵאִיטַלְיָה שֶׁחַי לִפְנֵי 300 שָׁנָה, שְׁמוֹ רַבִּי מֹשֶׁה חַיִים לוּצָאטוֹ,  מַסְבִּיר עַל פִּי תוֹרַת הַסוֹד. אָכֵן אֱלוֹקִים לֹא צָרִיךְ אֶת הַבְּרִיאָה. אֲבָל הוּא יָצַר אוֹתָה כְּדֵי  שֶׁהַמִין הָאֱנוֹשִׁי יִחְיֶה בַּעוֹלָם, עַל פִּי הַכְּלָלִים הַמוּסָרִיִים שֶׁל ה'. רָצוֹן ה' שֶׁיִהְיוּ חַיִים כָּאן בַּעוֹלָם עַל פִּי רְצוֹנוֹ.  בְּמַצָב זֶה זוֹכֶה הָאָדָם לְחַיִים שְׁלֵמִים, לַשָׂכָר וְלַטוֹב.

אֱלוֹקִים מְעוּנְיָין לְהָטִיב לַאָדָם, לָכֵן נוֹתֵן לוֹ מִצְווֹת וְאֶתְגָרִים, וּבְעִקְבוֹתֵיהֶם יְקַבֵּל שָׂכָר וְיִחְיֶה חַיִים שְׁלֵמִים וְטוֹבִים. קַבָּלַת שָׂכָר לְלֹא כֹּל פְּעוּלָה מִצַד הָאָדָם, זֶה דָבָר שֶׁגוֹרֵם לוֹ בּוֹשָׁה. מַצָב שָׁלֵם יוֹתֵר הוּא מַצָב בּוֹ הָאָדָם פּוֹעֵל וּמִתְאַמֵץ וּבָא עַל שְׂכָרוֹ.

לָכֵן אָנוּ מְבִינִים אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל הַמִין הָאֱנוֹשִׁי. יֵשׁ  הַרְבֵּה חַיוֹת בַּעוֹלָם,  אַךְ מְיוּחָד הָאָדָם בַּכוֹחוֹת שֶׁלוֹ, וּבְעִיקָר בְכֹחַ הַבְּחִירָה שֶׁלוֹ. הוּא מְסוּגָל לִחְיוֹת לְפִי בְּחִירָה חוֹפְשִׁית,  שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בָּחַר וְהֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת אוֹ לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשָׂיו. 
שְׁאָר הַיְצוּרִים נָעִים בְּעִיקְבוֹת אִינְסְטִינְקְטִים שֶׁאֱלוֹקִים הִטְבִּיעַ בָּהֶם.

לָכֵן  מוּבָן לָנוּ מַה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכֹּל הַבְּרוּאִים, כֹּל הַיְצוּרִים, הַצְמַחִים וְהַקוֹסְמוֹס כּוּלוֹ נוֹעָד לְסַיֵיעַ לָאָדָם לְמָלֵא אֶת תַפְקִידוֹ.

בִּבְרָכָה הָרַב יָאִיר הִילֶר

►לחזור

פֶּרֶק ד: הָאָדָם וְהַבְּחִירָה הַחוֹפְשִׁית וְהַמִצְווֹת.

לָמַדְנוּ שֶׁיֵשׁ לָנוּ בְּחִירָה חוֹפְשִׁית. הַאוּמְנָם?

 הָיוּ כַּאֶלוּ שֶׁסָבְרוּ שֶׁהָעוֹלָם פּוֹעֵל בְּאוֹפֶן דֶטֶרמִינִיסטִי. כֹּל מַה שֶׁאַתָה עוֹשֶׂה  לֹא עָשִׂיתָ מֵרְצוֹנְךָ, אֶלָא מִישֶׁהוּ תִיכְנֵת אוֹתְךָ כָּךְ. הַכֹּל מִתְנַהֵל עַל פִּי תוֹכְנִית מֵרֹאשׁ.

 אֲבָל תוֹרַת יִשְׂרָאֵל רוֹאָה אַחֶרֶת אֶת הַדְבָרִים. בְּעֵת בְּרִיאַת הָאָדָם נֶאֱמַר בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית פֶּרֶק א, כז 'וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתו'.

כַּוָונַת הַדְבָרִים שֶׁיֵשׁ לָאָדָם תְכוּנָה הַדוֹמָה לִתְכוּנָה שֶׁל אֱלוֹקִים וְהִיא הַבְּחִירָה וְהַחוֹפֶשׁ לְהַחְלִיט. אֵין לְבַעֲלֵי חַיִים חוֹפֶשׁ זֶה, אֲבָל לָנוּ יֵשׁ. לָנוּ יֵשׁ כֹּל רֶגַע מִבְחָן מַה נַעֲשֶׂה וּמַה נִבְחַר,  לַעֲשׂוֹת דְבָרִים טוֹבִים אוֹ רָעִים. לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אוֹ הַהֵפֶךְ-עֲבֵירָה.

גַם אִם יוֹדֵעַ אֱלוֹקִים מַה יִהְיֶה בְּעָתִיד, אֵין זֶה מַגְבִּיל אוֹתִי כַּרֶגַע מִלַעֲשׂוֹת טוֹב אוֹ רָע.

עִנְיַן זֶה הוּא מֶרְכָּזִי בַּתוֹרָה. וְכָךְ נֶאֱמַר בְּסֵפֶר דְבָרִים פֶּרֶק ל (יט). .. הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעַךָ'

אִם לֹא הָיְתָה לָנוּ הַבְּחִירָה הַחוֹפְשִׁית, הֲרֵי לֹא הָיָה עֵרֶךְ לְמַעֲשִׂים שֶׁלָנוּ. הָיִינוּ כְּמוֹ רוֹבּוֹטִים אֱנוֹשִׁיִים.

 בֶּאֱמוּנָה הַיְהוּדִית יְסוֹד זֶה הוּא הֶכְרֵחִי.  רַבִּי מֹשֶׁה בֵּן מָיְימוֹן הֵבִיא עֶקְרוֹן זֶה בְּסֵפֶר הַהֲלָכָה שֶׁלוֹ וְכָךְ הוּא כּוֹתֵב - רַמְבַּ"ם  הִלְכוֹת תְשׁוּבָה פֶּרֶק ה:

(א) רְשׁוּת לְכֹל אָדָם נְתוּנָה, אִם רָצָה לְהַטוֹת עָצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה, וְלִהְיוֹת צַדִיק, הָרָשׁוּת בְּיָדוֹ, וְאִם רָצָה לְהַטוֹת עָצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה, וְלִהְיוֹת רָשָׁע, הָרָשׁוּת בְּיָדוֹ    .... שֶׁיְהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתוֹ וּבְמַחְשַׁבְתוֹ יוֹדֵעַ הַטוֹב וְהָרָע וְעוֹשֶׂה כֹּל מַה שֶׁהוּא חָפֵץ וְאֵין מִי שֶׁיְעַכֵּב בְיָדוֹ מִלַעֲשׂוֹת הַטוֹב אוֹ הַרָע.

לָכֵן מִי שֶׁהָרַג אוֹ גָנַב, לֹא יָכוֹל לוֹמַר 'מָה אַתֶם רוֹצִים מִמֶנִי,  הָיִיתִי חַיָיב לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶׁעָשִׂיתִי'. לֹא נָכוֹן!! אַתָה הֶחְלַטְתָ וְרָצִיתָ בִּבְחִירָה חוֹפְשִׁית לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁעָשִׂיתָ. 

בִּגְלַל שֶׁכֹּל מַעֲשֶׂה טוֹב אוֹ רָע, הוּא תוֹצָאָה שֶׁל הַחְלָטָה, לָכֶן נוֹתֵן אֱלוֹקִים שָׂכַר לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב וְעוֹנֶשׁ לְמִי שֶׁחוֹטֵא.

נְקַוֶוה כּוּלָנוּ לִהְיוֹת בֵּין אֵלוּ שֶׁעוֹשִׂים רַק מַעֲשִׂים טוֹבִים.

 שָׁלוֹם וְכֹל טוּב!

הָרַב יָאִיר הִילֶר

►לחזור  ►לפרק הבא

Kapitel 1: Unsere individuellen Kräfte gemäss der Thora

Die Erschaffung der Welt - פֶּרֶק א: בְּרִיאַת הָעוֹלָם פֶּלֶא נִשְׂגָב

Die Erschaffung der Welt - פֶּרֶק א: בְּרִיאַת הָעוֹלָם פֶּלֶא נִשְׂגָב

Kapitel 2: Unsere individuellen Kräfte gemäss der Thora

Die Schöpfungsordnung - פֶּרֶק ב: סֵדֶר בְּרִיאַת הַעוֹלָם

Die Schöpfungsordnung - פֶּרֶק ב: סֵדֶר בְּרִיאַת הַעוֹלָם

Kapitel 3: Unsere individuellen Kräfte gemäss der Thora

Der Zweck der Schöpfung - פֶּרֶק ג: מַטָרַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם

Der Zweck der Schöpfung - פֶּרֶק ג: מַטָרַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם

Kapitel 4: Unsere individuellen Kräfte gemäss der Thora

Der Mensch, sein freier Wille und die Gebote - פֶּרֶק ד: הָאָדָם וְהַבְּחִירָה הַחוֹפְשִׁית וְהַמִצְווֹת

Der Mensch, sein freier Wille und die Gebote - פֶּרֶק ד: הָאָדָם וְהַבְּחִירָה הַחוֹפְשִׁית וְהַמִצְווֹת

Werden Sie jetzt Mitglied

und profitieren Sie!